גיל ההתבגרות - הגיל הבלתי רגיל 

גיל ההתבגרות - הגיל הבלתי רגיל
מזל טוב! נולד לכם גוזל. קטן, חמוד, מתוק, מתרפק........
10-12 שנים מאוחר יותר....
מזל טוב! נולד לכם מתבגר. נוהם, מסתגר, מסרב להקשיב, מתחצף, מתרחק.......
איזה מזל שאתם כבר אוהבים אותו כי אם הייתם צריכים לחבב אותו – זו עלולה להיות משימה בגדר Mission Impossible
------------------------------------------------------------------------------------------
הגעתם לנקודת הזמן בה מהורים לילד צעיר הפכתם להורים למתבגר. ללא ספק, זהו אחד השלבים החשובים ביותר בו לקשר שבניתם (או שטרם בניתם... אך לא מאוחר מדיי) תהיה משמעות עצומה על המתבגר הפרטי שלכם. וגם עליכם!
אחת ההשפעות המרכזיות על מצבו של הנער המתבגר הוא הקשר שלו עם המשפחה – במיוחד עם הוריו. אמנם, כבר אין לו בגיל הזה צורך מתמיד בטיפול בו, אך יחד עם זאת – הוא כמובן לא יכול (ואגב... גם לא רוצה עדיין) לקחת אחריות של מבוגר.
אחד הדברים החשובים ביותר במעבר בתפקיד ההורות שלכם, מהורות לילד צעיר להורות למתבגר, היא קיום דיאלוג אחר. דיאלוג שמושתת יותר על הבנת חשיבות המשא ומתן (דיאלוג ולא מונולוג). קשר שאינו טוב בבית וחוסר בתקשורת, הינם גורם שירחיק את הילד מהבית ויקרב אותו להתנהגויות שאינן רצויות (שתייה, התפרעויות, התנהגות של פריקת כל עול וכו').
המאמר הזה בא כדי להציע לכם דרך חשיבה שונה שתקרב ביניכם בתקופה בה יש ריחוק טבעי, אך בתקופה בה הידיעה שאתם שם בשבילו ועבורו היא קריטית. אגב... לא מספיק דיבור על יחסים. צריכה להיות עשייה לטובת היחסים. מספיקה התחושה של הילד שאתם בעדו ולא נגדו!!! התחושה הזו תחולל פלאים!

אז מתי זה מתחיל? –
הקצה התחתון מדבר היום על גיל 10 (- +). הילד עודו ילד אך גופו מתחיל להתפתח. תחשבו כמה קשה להתבונן במראה ולראות את עצמך מתבגר כאשר בנפשך... אתה עוד ילד. אגב, זה יקרה לכולנו בעתיד שוב ממבט אחר. האדם הבוגר מסתכל על המראה ורואה אדם מזדקן. קמטים, שיער שיבה, התנהלות גופנית שונה... כאשר בראשו הוא עדיין אדם צעיר... (אכן, מאתגרים הם מעגלי החיים...)

מה עובר עלינו, ההורים, בגיל הבלתי רגיל הזה? –
1. הורים רבים מרגישים נלעגים וממודרים. המתבגר מתנהג באופן חצוף ולא מכבד וההתנהגות הזו פוגשת אותנו במקום בו אנחנו   מרגישים חסרי אונים עקב חוסר בסמכות. איך לנהוג? מה לעשות? לרוב, הורים שחסרים להם כלים להתמודדות, מתמודדים מול מתבגר כזה באמצעות אחת משתי דרכים זמינות ואוטומטיות:

א). התעלמות - ההורה מתעלם מההתנהגות כיוון שאינו יודע כיצד לנהוג ומעדיף שלא להתמודד וטומן ראשו בחול. כך הוא גם לא צריך "להתעסק" בזה ואותו הורה יודע שכמו שהתנהגות זו באה, היא גם תחלוף. המחיר הכבד של התנהלות זו תהיה – חוויה של הילד שהוא אינו נראה ושאין מקשיבים לו. התעלמות היא סוג של אלימות שקטה (הרבה פעמים זו גם תהיה דרך ההתמודדות של אותו הורה מול בן/בת זוגו ובכלל באינטראקציות עם אחרים) שמאוד מאוד פוגעת. תחשבו על עצמכם כועסים מאוד על מישהו ומטיחים בו דברים כאלו ו/או אחרים והוא...... מתעלם! זה נורא!!!

ב). מאבק כוח (מלחמה) - הילד, במקום להתקרב (כי מתחיל גיל בו הגיוני שניתן יהיה לקיים שיחות עמוקות יותר ובגובה העיניים) מתרחק, מסתגר, נמנע, נוהם, מתחצף נורא ו... טורק דלתות. הילד ממש ממדר אותנו ואז, באופן טבעי, אנחנו כועסים. הכעס אינו מגיע עם חיוך אלא בליווי צעקות, איומים, עונשים וכל יתר "הדברים הטובים" שמביאים לידי כך, שבמבחן התוצאה ישנם שני ילדים בבית (הילד וההורה) במקום מבוגר וילד. יוצא שבמלחמה הזאת אין מנצח. יש רק מפסידים!        

2. ילד קטן אפשר לקחת בידיים ולהחליט במקומו. מול ילד בגיל ההתבגרות – אין לנו את הכוח הזה. ולכן, הורים שהתרגלו להשתמש בכוח (משיכה, לקיחה, איום וכו') מוצאים את עצמם לפתע חסרי אונים וללא כלים ממשיים להתנהלות מול ילדם המתבגר. השטיח נשמט להם מתחת לרגליים וזו הרגשה נוראית של תסכול וחוסר אונים.                                  

3. הורים מחכים לגיל בו הילד יהיה בוגר יותר וממש יוכל לעזור ולסייע ולהיות אחראי יותר גם על הנעשה בבית. ואז.... מגיעה המציאות ומוכיחה להם אחרת. אמנם ילדם בהחלט מתבגר, אך במקום לקחת על עצמו את נושא האחריות הוא בחר ב"אחותה" – העצמאות. המצב האופטימאלי, כמובן, הוא כשהאחריות מגיעה עם העצמאות אך כשהיא באה לבדה...... זו בעיה רצינית שמביאה לידי כך שהילד שלכם רוצה הכול לבד ובאופן שמתאים לו ומבלי לקחת שום אחריות ובלי לשאת בתוצאות המתבקשות עקב מעשיו.

הבנו! ומה עושים?
הנה שני דברים בסיסיים (יש עוד, כמובן) שיאפשרו קשר אחר ביניכם:
1. כבוד בכל מחיר - להבין (ולהתנהג בהתאם להבנה הזו) שההורות כעת היא הורות שונה. הורות ממקום מכבד ומתחשב. כל אחדמכם (אך בהחלט האחריות לתחילת השינוי היא עליכם) צריך ללמוד להקשיב לדעתם ולרצונם (הבהרה - להקשיב זו פעולה מאוד שונה מלשמוע!). התוצאה של הקשבה ביניכם תוליד הסכמים ופשרות כך שהילד שלכם יחווה את עצמו בתוך מערכת יחסים שרואה ו"סופרת" אותו. הוא ירגיש מורגש וזוהי, תצטרכו פשוט להאמין לי, תחושה נהדרת!
2. להדגיש את החיובי ולעודד – תפנו את הדגש על הנקודות החיוביות שיש בו. ובטוח יש! (גם אם כרגע קשה לכם לראות זאת בקשר ביניכם). אם תכוונו לחיובי, תצליחו לראות שיש לכם ילד שיודע לעזור לאחיו הקטן, ילד שהוא חבר טוב, ילד שמשקיע במה שהוא אוהב (גם אם זה כדורגל) וכו'. אם תבינו שילדכם לא "מתבזבז" על פעילויות שנתפסות בעיניכם כחסרות ערך (למשל יותר 
חברים על חשבון לימודים) אלא מקיים את הצורך שלו להשתייך לקבוצת השווים שלו – תבינו שעבורו כרגע זה הדבר הכי חשוב והכי בעל ערך שיש. בעתיד הוא יוכל תמיד לתת יותר דגש על נושא הלימודים.

לסיכום -
גם אתם הייתם לפני כך וכך שנים בני נוער. אהבתם בגיל הזה שיעורים? העדפתם את החברים? מרדתם בהורים? הנער הפרטי שלכם "עובד" כרגע בלהתבגר. וזו עבודה קשה! הוא זקוק להיפרדות מאיתנו ההורים, מה שיאפשר לו לאמץ זהות נפרדת מאיתנו ו..להתבגר!
תבחרו להעדיף בשלב הזה את היחסים ביניכם. גם אם זה מגיע קצת על חשבון ציון מעולה או התנהגות מסודרת ומאורגנת כמו שחלמתם שתהיה.
בעתיד הילד יוכל תמיד לתקן ציונים. יחסים פגומים – יהיה הרבה יותר קשה לתקן!
היחסים הטובים והפתוחים ביניכם והתחושה של ילדכם שאתם בעדו – היא זו שתאפשר לו לשמור על עצמו מתוך אחריות לו וגם לכם!

ה"טיפ" שלי אליכם –
אמר איינשטיין - "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שיצרה אותן" .
ובהתאם לכך, אם כרגע אין לכם קשר טוב עם ילדכם ואתם רוצים יחסים קרובים שכוללים שיתוף, כבוד הדדי וקשר משמעותי איתו – תחדלו מלעשות כל מה שהוביל אתכם לנקודה הזו.
רק אם תנהגו אחרת – תוכלו לצפות לשינוי ולתוצאה אחרת.

בהצלחה!!